הנה בחלוף פורים – קרב ובא חג פסח – חג האביב, המבשר כי זהו זה. הגשמים חלפו וכבר אין חשש שפיתאום יירד מזג האוויר מאד והתכנית שתכננתם ללא כיפה מעל לראש, בכנס שהכנתם – תתבטל. לא עוד, עד אוקטובר. כעת ניתן לתכנן הכול. להחליט לעשות מעשה ומזג האוויר לא יעמוד לנו למכשול. לכן – כל מה שנותר זה להפעיל יוזמה ולצאת לדרך. להעז, לתכנן ולבצע. התיירות עתה מקבלת תאוצה וכאמור – רק השמים הכחולים הם הגבול – והם גבוהים דיים , בכדי להעז להתרומם ולעלות מעלה-מעלה.
פתאום ראיתי שהכול פתוח. הכבישים מתפנים ליציאות אל המרחב.
אז בואו להכין אירועים משלנו, לאו דווקא עם תקציבים ממסדיים, אלא שיתופי פעולה להגשים דברים שחלמנו כבר זמן רב לעשות.
לא אציע מה בדיוק עלינו לעשות. כי הגיע הזמן לסיעור מוחות. להיפגש, ללגום תחילה מספל המשקה ולהביט האחד בעיני הזולת, לחייך (אולי במבוכה?) ומתוך הרגשה מופלאה , להתחיל להציע מה לעשות: " מה עושים?" תשאלו ולאחר עוד דומיה – נפרוץ כולנו בצחוק של שמחה ושובבות ונתחיל להציע תכניות. כן! אחת מהן תתקבל על דעת כולנו ונתחיל ליזום ולבצע.
די לתרדמת החורף שנמשכה תקופה ארוכה למדי.
אין סיבה שנמשיך לתת לאחרים לקבוע את המחר…