בכנסים ופסטיבלים בקיבוצים ומושבים, אחת הפינות החשובות למשפחות הבאות לבלות "בחיק הטבע" – זו פינת הליטוף.
בעלי החיים המסתובבים ב"פינת החי: המאולתרת, מהווים מקור משיכה גדול לישראלים העירוניים, המדרימים מערי המרכז אל הדרום.לא פעם קורה שילדים רואים לראשונה בחייהם בעלי חיים של ממש ולא דרך מסך הטלויזיה. יותר מזה – כאשר ניתן לקחת ליד את האפרוחים, את הגורים והטלה היונק החוויה שלמה. ההורים מבינים מייד כי הם בעצם הגיעו למקום הנכון – מקום בו הילדים יוכלו לקחת אתם חוויות של ליטוף עגל והגשת בקבוק החלב לפיו לינוק את החלב.
בישובים החקלאים שמים דגש על הרחבת "פינות החי" עד כדי "חוות". חוות סוסי רכיבה, חווה של חמורים רתומים לכררות,
בעלי כנף ססגוניים "בלעדיים" צבועניים עד להפליא. מול בעלי החחיים ובעלי הכנף, מתפתח באזור הדרום ענף המשתלות.
כמעט ואין להעלות על הדעת כיום טיול דרומי מבלי להביא משם עציץ גדול עם שתיל רב-שנתי שפרחיו היפים, לא נראו כמותם בערי מרכי הארץ.
קיבוצים ניסו לפתח פינות חי בקנה מידה הולך ומתרחב. אך אז התברר כי זו הוצאה כספית כבדה הוטיפול בחיות מחייב כוח אדם שאינו
בנמצא. לכן גנים זואולוגים נוצתרו בדרום בעיר בבאר שבע, באשדוד ובמספר מועט בקיבוצים וותיקים.
בשנים האחרונות משרד החינוך מחשיב את שיעורי ליטוף חיות קטנות ובעל כנף מבוייתים.מדריכים ומדריכות אוהבי הטבע , מביאים אתם את בעלי החיים לאפשר לתלמידי כיתות שלמות ,לפי תוכנית הלימודים לחוות את החוויה של ליטוף בעלי כנף או גורים ושרצים מבוייתים.