שוק הפשפשים באשקלון הוא אוצר ממש לתיירות החסרה לעיר זו בימים אלה. אמנם חטיבת התיירות של החברה העירונית מכינה עידן תיירות גדול – אך בינתיים יתכן ו"שוק הפשפשים" יכול להוות אטרקציה לתיירים בעיר זו. אחת לשבוע בימי חמישי, תמצאו ברחבה ליד "שופרסל דיל" בעיר העתיקה, שכונת מגדל באשקלון, את "שוק הפשפשים".
קרוב ל-50 רוכלים מביאים מהבוקר את "סחורותיהם", פורשים אותם על המשטחים, פורשים תחילה את השמיכות או הסדינים על הקרקע, יוצרים לעצמם את "הבסטה" בגודל המתאים לסחורה שהביאו הפעם וממתינים לקונים. הרוכלים, רובם עולים דוברי רוסית, ובני עדות אחרות בעיר, מביאים מהבית כיסא, מתיישבים בו, לאחר שסידרו את הסחורה לפי סדר המושך את העין ואז הם שוקעים בכיסא, מחכים בסבלנות לקונים..
והקונים באים, אותם סקרנים, המרבים לעבור מ"בסטה" אחת לשנייה, כשאין הם יודעים בעצמם מה יקנו היום. הסקרנות מוליכה אותם לסדין לשמיכה הגדושים כל סוגי הסחורה – שכלל לא העלו בדעתם שימצאו אותה הפעם בערמות החפצים והכלים, כלי מטבח ובוני בתים, כלים למוסכים ומה לא.
רבים מבין הבאים יעברו במשך שעה ואף יותר, בין הסדינים והשמיכות הפרושים על הארץ, מגלים שעדיין ניתן למצוא רדיו עם מנורות ומטחנת בשר ידנית, מכשירי גילוח שהיו הכרחיים לפני עידן שנים וגם הצלחות והכוסות שמזמן נעלמו מחנויות ימינו.
קונות נותנות דעתן על כלי האוכל, הפסלונים הקטנים לקישוט אדני החלונות במטבחן וגם מחפשות בערמות הבגדים את הצעיפים שנעלמו בחנויות והן רוכשות אותם ב- 10-20 שקלים מבלי לעמוד על המקח.
הקונים עוברים על לא מעט "בסטות" ושואלים מה מחירו של מפתח שוודי אט סט של מסוריות מתכת, או המכשיר הזה שיכול לפתוח דלתות, שונה במקצת מהמנעולים הנמכרים גם הם במחירים של 20 -30 -40 שקל בהתאם לגודל. במיקוח המתפתח עם הרוכלת – המחירים יורדים פלאות לחצי והקונה שבא לקנות נורת לילה – מביא הביתה שלושה מנעולים שבעצמו אינו יודע מה ייעשה בהם.
באחר ב"שוק הפשפשים" ראינו את הרוכל שקוע בכיסא הנושן, תחת שמשיה בשל קרני השמש הלוהטות, מביט בתקווה באיש הסקרן שכבר עכבר ושאל על כל חפץ המונח על הסדין הלבן . הפעם הסקרנות החזירה את הקונה לשוב לערמה של פריטים שמצא בהם עניין. הוא התכופף עד לרצפה , עבר באצבעותיו על הברגים העדינים, האומים מנחושת, כפתורים יפים, טבעות מבריקות, שעון יד של אישה ומחטים באריזה. שאל את הרוכל הטרוד:" כמה?" 20 – ענה. מה? הכול ! הקונה שלף שטר של 20 שקל, אסף את כל הערמה בחופן ידו, והולך שמח לביתו.
"שוק הפשפשים קיים באשקלון עשרות בשנים, מדי פעם גוסס וקם במקום אחר, באותה סביבה. אנשים מחפשים דברים שהיו במשפחותיהם בימי הילדות. נוסטלגיה. מחפשים יודאיקה ועל זה משלמים טוב. הקונים, באם היה מוצאים כאן פינה לשתיית קפה ומזנון קטן – אולי היו באים המונים למקום. זה מקום לתיירות – אומר אחד הרוכלים – קצת ליישר את השטח, להרים את הסחורה על בסטות נמוכות . פשוט קצת פיתוח עירוני מבלי לבוא אחר כך, לקחת דמי שכירות מהרוכלים. להשאיר את הרוכלים כפי שהם.
הקונים מחפשים דברים שבחנויות שווים מאות שקלים וכאן עשרות בלבד – אך כמובן מאד יתכן שמה שקנו – לא יפעלו לעולם או יחייבו תיקון שיעלה את ההוצאה למחיר החדש בחנויות העיר.
.
——–