חיבור התיירות העירונית והתיירות הכפרית בדרום – חובה שיש להתחיל בהגשמתה בהקדם.
התיירות העירונית והכפרית בדרום – ניצבות בניגוד קוטבי כבר כמה עשרות שנים ואין מסגרת ממסדית העוסקת בשילובן למערכת דרומית גדולה – כפי שניתן לראות במדיה מסויימת בתיירות בצפון ישראל.
ערי חוף הים התיכון, אשדוד, אשקלון ובמידה מסוימת ראשון לציון ואפילו חולות יבנה – מפתחות תיירות שונה עד מאד מהתיירות הכפרית המשתרעת בשפלה, בנגב ובערבה הצפונית.
התיירות העירונית בערים אלו מתבססת על תוכניות לעתיד לבוא של הקמת בתי מלון לאורך רצועות החוף, בונות מרינות וחופי רחצה, מתבססות לחלוטים בתיירות של אירוח מקומי של מספר ימים לפחות. מדובר במתן שרותי אירוח עם לינה ואוכל באותו מתקן,אם במלון, או בכפר נופש, או בבית הבראה עממי. בו בזמן שהתיירות הכפרית בשפלה,בנגב ובערבה – בנויה על אטרקציות יומיות של אירוח יומי הכולל שרותי תיירות של סדנמה, טיול, ספא, תיירות כפרית של חוות חקלאיות, חוות סוסים או שילוב מספר אטרקציות ליצירת חבילת בילוי ותרבות הפנאי.
רק טבעי הדבר שמתבקש לשתף את התיירות העירונית עם התיירות הכפרית – נדמה כי עד עתה לא קמה מסגרת מאחדת בין השתיים. יתכן וזו הסיבה שכל אתר תיירות או מערכת בעיר או בכפר, מחוייבים לקיים "פסטיבלים" או "כנסים" או להתמקד על חגי ישראל, כדי להצדיק משיכת נופשים ישראלים או תיירים – לבוא אליהם.
תיירות של "פסטיבלים", כנסים וחגי ישראל בדרום
אין די בפתיחת שעריהם של בתי מלון של מסעדות ואתרי-אטרקציות בערים – כדי להשיג תפוסה מלאה או קרובה לכך של אורחים המבטיחה רווח כלכלי למאמצים הגדולים החוזרים בכל עונה. במקביל – עמותות התיירות של הרשויות הכפריות, האזוריות, חייבות ממש לקיים מסעי פרסום ושיווק גדולים סביב כל חג או "פסטיבל" או כנס אזורי, כדי למשוך נופשים. המאמצים הגדולים אינם מספיקים להבאת תיירים בתפוסה גדולה לאותם אירועים רבי פרסום ושיווק. וגם אותם מאות אלפי אורחים ישראלים הפוקדים את הדרום בפסטיבלי הכלניות בסוף החורף או פסטיבלים חול המועד בפסח וסוכות – כמעט ואינם נשארים ללון בדרום והופכים את טיוליהם ליומיים בלבד.
כאשר כמעט חצי מילך ישראלים פוקדים במשך חודשי פברואר-מרץ בכל שנה את פסטיבל פריחת הכלניות, אין הם חוברים לתיירות העירונית , כדי לעבור גם בערי החוף מראשון לציון ועד אשדוד ואשקלון, לבחור גם שהייה בת מספר ימים בבתי הארוחה, או לפחות לסעוד ב90 מסעדות אשדוד או 60 מסעדות אשקלון בדרכם לבלות בשדות הכלניות ולגלות את מאות אטרקציות התיירות הכפרית, שבשפלה, בנגב ובצפון הערבה. כמעט מוזר כיצד עדיין לא קמה מסגרת ציבורית, אם ברשויות המקומיות ואם במשרדי הממשלה וחברותיהם – ליזום התארגנות התיירות הדרומית.
באר שבע – בירת התיירות בנגב
תיאתר- צילום דורון הורביץ
לא שכחנו את באר שבע, שהיא בירת הנגב, עיר המחוז הגדולה בדרום, שבתוכה וסביבתה מתמקדת תיירות מגוונת עירונית וכפרית גם יחד. אמנם בירת הנגב חסרה מרינות או חופי רחצה – אך מיועדת להרחב את רשת האירוח והמלונות שבתחומה, כדי לאפשר לנופשים ותיירים מהארץ ומחו"ל לבלות בתחומה וסביבתה. באר שבע מפתחת את התיירות של תרבות ואמנות, תיירות האקדמיה, הכלכלה וההייטק (עמק הסיליקון הישראלי, כבר אמרנו?) ואם נצרף גם את הערים שצה"ל ומשרד הביטחון כבר שוקדים על הקמתן – תתבקש גם כאן השאלה:" כיצד זה קורה שאין מסגרת ציבורית רחבה, עירונית או ממשלתית, השוקדמת כבר על הקמת מסגרת לקידום התיירות בדרום , כשבאר שבע בירתה.
כשהקמנו את פורטל "תיירות דרום" לפני יותר מ-4 שנים חשבנו שאתר תקשורתי זה יעסוק בעיקר באקטואליה של קידום התיירות בדרום ובנגב.
