אלי אלעזרא בערב ההשקה של ספרו "ריח הגויאבות"– משכונת שמשון באשקלון לפסגת שוק ההון בישראל
בימים אלה מתפנה אלי אלעזרא, להשיק את ספרו הראשון " ריח הגויאבות" -= העוסק בנתיב שעשה מאז עלותו בגיל שנה לישראל, כבן למשפחה גדולה שהחלה את דרכה בישראל בחיפש עבודה לקיום המשפחה. אלי, האיש החלוש כיום על מספר חברות ובהן שלוש חברות בולטות במשק הישראלי: חברת אפרידר – חברת נדל"ן רבת ההקפים והאתרים, חברת הליסינג "אלבר" בצמרת החדה של חברות הרכב בהיקפים של כמה רבבות כלי רכב במספר רב של סניפים בארץ וחברת "הכשרה, חברה לביטוח" – עוצר לרגע להגשים משימה שהעמיד לפניו – לכתוב את הספר של קורות חייו עד כה.
זהו אפלו לא פסק זמן, אלא כמינהגו ואמונתו, להוות מעין מגדלור לכל אותם מאות ואלפים ואולי רבבות של צעירים שעלו כמוהו או ברובם נולדו כאן בישראל. בדבריו וכתיבתו בספר הוא פונה אליהם לדרבנם לללמוד, להביט גבוה-גבוה, לרצות ולהגשים , כדי להפוך חלום למציאות.
ספרו "איח הגויאבות" הוא בעצם מדריך לדור שלם, כיצד להעז, לעמול, להציב נקודות-על ולעלות במדרגות הניצבות לפניהם, כדי להגיע למטרה.
הספר מתאר סיפור של בן משפחה גדולה ואמיצה שההורים העמידו בפני הדור הצעיר את היעדים שהיה עליהם להשיג. הוצבו מטרות ומטלות ועל אלי ה"סנדשוויץ'" הושם הדגש לעמול, ללמוד וללמוד וללנדוד אל פנימיה ובית ספר ואוניברסיטה – כדי להתקדם ולקדם את המשפחה יחדיו.
מהעיירה ארפוד במרוקו ותחילחת הדרך עם עליית המשפחה לישראל, זכרונותיו גודשים את 222 עמודי הספר בחוויות הילדות והנעורים בשכונת העולים "שמשון", בה רכש את ידידיו הראשונים, הטובים והנאמנים שהם מלווים אותו והוא נשאר נאמן לכל אחד מהם. רבים מהם עשו חיל בחינוך, ברפואה, במנהיגות החברה והקהילה, בהשגת עמדות פוליטיות וגם בעלי דרגות ביניים . אלה וגם אלה באו לטכס השקת הספר של אל אלעזרא בערב מרגש שנערך והתקיים במשך 5 שעות רצופות בהיכל הכנסים הבינלאומי של המכללה האקדמית באשקלון.
אלי אלעזרא שכבר הכריז על עוצמתן הפיננסיות של חברותיו בסכומים של מיליארדים, רצה כי ערב ההשקה הראשון יתקיים באשקלון, כשהאולם המלא מפה לפה של ההיכל האקדמי, היה מלא מפה לפה. זאת לאחר שבצניעות המאפיינת את משפםחת אלעזרא, הפגיש את כל בני המשפחה ומקורביו הקרובים והרימו כוסות להפקת הספר – שנה לאחר שבאותו היקף משפחתי החליט בתחילת השנה שהוא מחשיב את כתיבת הספר. זאת כדי להנחיל לרבים מצעירי הדור הזה לקרוא, לעצור להביט על הדרכים בהן הלכו, כדי שבהגיעם לצומת ,ייטיבו להחליט לאן פניהם. אולי גם יפנו וישראלו שאלה, יבקשו עצה ואין דמות נינוחה יחותר מאלי אלעזרא מלעצור, לחייך ללחוץ יד, לשמוע את הפונה ולהנחיל בתשובתו עצה נבונה חשובה עד מאד.
אלי הכיר את יפעת רעייתו בשרות הצבאי שלהם. הוא גדל בשכונת העולים "עתיקות" ששינו את שמה ל"שמשון" – על שמן הגיבור מספר שופטים, שהיה לסמל לעיר אשקלון.
יפעת גדלה בשכונת אפרידר – שכונה ישראלית שהוקמה על ידי הפדרציה יהודית בדרום אפריקה. בספרו כותב אלי אלעזרא על ילדותו בשכונת העולים הצפופה, בדירות הקטנות – כאשר שכונת אפרידר הייתה עבורם מקום בלתי מושג. כדי להגיע אל יפעת היה עליו להסתנן בדרך עקיפה. עבד בבית קפה במרכז אפרידר בעבודות השונות, כשהוא נפגש שם עם העתידה להיות אישתו והם חולמים יחדיו להגיע אי פעם ליכולת לרכוש בית בשכונת אפרידר , בית של חדר וחצי :"עכשיו אנחנו רכשנו את חברת אפרידר – וזו הייתה רק ההתחלה."
בערב הנפלא של השקת הספר , כשהוא ורעייתו, בנו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ובאולם מאות בני הדור החדש בעיר, המקשיבים לשורה הארוכה של נושאי הדברים בערב ההשקה של הספר המרתק, אתה מביט בכל אחד מהיושבים קסומים על כיסאותיהם ומבין שכל אחד מהם מביט באלי אלעזרא ואומר לעצמו, "באם בדרך כה קשה , עקשית ונועזת הצליח להגיע מעלה-מעלה – גם אני אוכל להגיע באותה דרך להגשים חלום".
אתה מביט בפניהם של כל אחד מהקהל, בדריכות ושמחה ואפילו אושר, מצפה שהנה יקום אחד או שניים או עשרות ואולי כל האולם ויקרא:"גם אני רוצה, כי גם אני יכול,כי הנה אלי מדריך אותנו לכך…"
שמחתי להיות בין המאות שעמדו בתור וביקשו מאלי אלעזרא לחתום על הספר שהעניק לכל אחד מהם. והוא עשה זאת. חתם לכל אחת ואחד בשמו או שמה, כי את רובם הכיר ולכל אחת ואחד מצא את המשפט המיוחד המאפיין את מקבל הספר החתום.
אמרו שם באותו ערב שיכלו להגיד על אלעזרא שהוא "טייקון", אך זה נשמע מוזר, חסר טעם. כי לרוב הטייקונים לא נהגו כך על פי דרכם גם אם הזינוק החל בילדותם מתוך בתי מצוקה ועוני והמון חלומות שלגבם התגשמו.
אלי אלעזרא, כותב ומסביר מדוע קשר את נפשו ואת הונו בישראל ולא יצא ולא ייצא לחו"ל עם עסקיו. האיש משלים דבריו בפסוקי תורה ובינה יהודית עם מורשת סבא-אבא.האם שגידלה את כל 7 ילדיה והאב שיצא לעבוד בעבודת כפיים והוא עדיין לובש חליפה שהביא ממרוקו – הם סמל המלווה אותו ואטת אחיו ואחיותיו לכל אורך הדרך.
כאשר הגיע תורו לסיים את הערב של השקת הספר בדבריו, הגדיש אמירות רבות על רצונו בכתיבת הספר, להעלותל את סיפור חייו עד כה, כדי לפתוח צוהר למי שנמצאים במקום שבו גם אני הייתי לפני 2-3 עשורי שנים" הזכיר את ה"פריפריה" בה הוא ממשיך לחיות ולקיים את משפחתו ויודע וכותב שהיא קיימת בכל מקום או בעצם לא קיימת בשום מקום, כי הכול תלוי באדם "אתם יכולים , באם תרצו , באם תהיו מוכנים ללמוד ולעבוד קשה, בקור רוח והחישות ובצניעות – תוכלו להגיע ולהצליח."
—–