הנה הם באים!
הנה, הכוח הבלתי מנוצל הזה של הגימלאים. הם מהווים 15% מאוכלוסיית מדינת ישראל. ישנן ערים שהם כבר מתקרבים ל-20% מהאוכלוסייה שלהן.
בעולם התיירות כבר ידוע כוחם כאחוז ניכר בתרבות הפנאי ,כלקוחות מבוקשים ביותר לאכלס את בתי הארחה, המלונות אטרקציות התיירות, תיירות הבריאות ועוד.
אך זה בנוי בסופו של דבר על תן וקח. על הצע וביקוש, על מידת ההנחות הניתנות לאוכלוסייה זו הן מטעם החוק והן מטעם כדאיות השיווק הנוח.
יתכן והגיע הזמן לתת את הדעת לפנות לגמלאים בהצעות של תיירות בהתנדבות. קמפיינים הנולדים על רקע של מחסור והתנדבות.
אסביר כאן את הרעיון הפשוט הזה:
ניקח את ענף החקלאות בארץ ואולי גם במקומות נוספים בעולם. חיינו תלוים בעונות השנה של חום וקור, של אור וצל, של קל וקשה.
בכל אזור מתפתחת חקלאות הצמודה לעונה. לגדל יבולי מטע וכרם. של שדות וחממה. של בעל ושלכין.
והיבול בא כמינהגו – בעונות בפרק זמן קצר. חובה לקצור, ללקט, לקטוף,לבצור, לאסוף, לגזום ולאסוף הכול במחסנים, באוסם, בגורן וביקב, בסילו ואריזות שונות.
החקלאים מתוחים מאד לקראת עונות אלו שבמהלך כל השנה ציפו להן.
הרעיון שלנו הוא שלקראת עונות השגת היבולים, יתאמו החקלאים את עונת היבול עם עונת התיירות הנמצאת בקרבתם ממש באתרי האטרקציות והאירוח.
לשלב את שני הדברים גם יחד. הגמלאים שיוזמנו להתנדב ביבולי העונה, יזכו בתמורה לעבודתם בהתנדבות – להנחות גדולות באתרי האירוח והנופש.
יבואו הגמלאים אל התיירות הכפרית המשולבת בחקלאות היצרנית וייקבעו "חבילות תיירות המתנדבים" לפי צרכי העונה: החקלאים יקלטו את הנופשים של התיירנים, הבאים מהעיר אל הכפר לפרקי זמן ויפיקו מעבודתם בהתנדבות את האסיף, הבציר, הקטיף, הקציר, הגיזום – תמורת הנחת הגרופון/הקופון שיזוכו ממחיר חוויית הנופש.
בסך הכול יש לנסות ולהתארגן אזורית על פי עונות השנה ,הטובות הן לחקלאים מזה והן לתיירנים מזה.
בהמשך תתפתח תורה של ממש של תיירות-חקלאית וולונטארית, שתמשוך גם תיירים המחפשים את העונות הללו – כמו אוויר לנשימה/לנשמה.
מי מרים את הכפפה השנייה – לאחר הכפפה ש"תיירות דרום" כבר הרים?
—–
נקרא להם להתנדב.