הנה לכם הסיפור הראשון שהביא אותי ללמוד תיירות: איני יודע מה מצא בי ראש העיר אשקלון הראשון אריה תגר, כאשר בחר בי מבין 17 מועמדים להקים את המחלקה לתרבות, נוער וספורט וגם לעסוק באירועים ותיירות. זה החל ב-1957 בעיר העתיקה מיגדל באשקלון החדשה.
אשקלון בעלת היסטוריה של מעל 4000 שנה, עם גן לאומי ירוק על שפת הים , עם קבר רומי בן 2000 שנה ושכונה חדשה כמו אפרידר – משכה מדי יום אוטובוסים של תיירים ממרכזי הארץ.
באחד הימים נקראתי לבוא לגן הלאומי (התל העתיק של אשקלון) להדריך קבוצה של 50 נשים מארה"ב, שהגיעו לאשקלון כתיירות.
סיפרתי על ההיסטוריה, על הארכיולוגיה ועל האקלים הטוב. הזכרתי ששמשון היה כאן במלחמותיו בפלשתים. נהג האוטובוס ניגש אלי נזף בי ואמר שזו לא תיירות. "הנה שם העץ העבות הזה, חזור וספר לתיירות שבצל העץ הענק שמשון תינה אהבים עם דלילה." חזרתי וקראתי לכל התיירות. הצבעתי לעבר העץ, סיפרתי סיפור אהבתו של שמשון לדלילה וסיימתי : "תחת העץ הזה שמשון אהב את דלילה."
רק סיימתי דברי וכל התיירות, חיבקו אותי, משכו אותי איתן לעבר העץ הגדול, כדי להצטלם אתי בקבוצות וכל אחת לחוד. הן גם הצטלמו בינן לבין עצמן, חיבקו אחת את רעותה וכולן ביחד אהבו את הרגע וחזרו והתחבקו והצטלמו ויצאו בריקודים תחת צמרת העץ הגדול.
שם עברתי חוויה של ממש מה פרושה של תיירות. כולן היו מאושרות ומרוגשות, סופגות את סיפור אהבתם של שמשון ודלילה.
רק נהג האוטובוס חזר ונזף בי שלא החזרתי יותר חיבוקים לתיירות. "עוד תלמד…" הוא אמר.
